יוס אביב 2011

אם הייתי מתחשב במצב האמיתי כמו שנראה לי מעולם לא הייתי מתאמץ בקטע של לרוצץ ברחובות ולהדחף עד שאין לך כח ואני זהיר בביזבוז אנרגיה, ויותר מזה עכשיו כשאני מבין את המצב אחרת, אסטרטגית, וזה אולי נשמע נפוח או מוגזם אבל אני נאלץ להתייחס למציאות שלי עם הציור בפרספקטיבה היחידה שיש לי.

מעולם לא יכלתי ולא השלמתי עם הנמיכות שאנשים מעדיפים לראות אותי כאילו  איזה קבצן שמתהדר בקריירה וחוץ מזה הטונות של חרא שאנשים מפילים עליך בלי לראות מעבר ללחץ שלהם ומעבר לשגעון הכללי, ואין לך או לי לפי הבנתי שום תרומה משמעותית ללא אסטרטגיה וזה אומר מצד אחד איזה מבנה חיצוני ומצד שני מבצר לך את העמדה הראשונה שממנה לא היה לי נעים לצאת מהתחלה.

ככה הרגע הנוכחי,  אני מרגיש דחוק החוצה מהמעגלים החברתיים פה הוא רגע האמת שלי כי הוא גם מסמן לי את הגבולות והעמדה הטבעית לי, מה שקשה הוא להוריד את הידיים מהמאמצים ההם, לחזור להתנהגות מאוזנת עם עצמי לראות את העתיד כמו מצב שנוח לי ושאני בונה אותו קודם כל תוך דחייה אינסטינקטיבית של המיותר והלא נעים, ולמרבה הפלא בהתאמה הסביבה החברתית עוזרת לי עם השינוי נהזה, אז נכון שזה קשה להפסיק להשפיע אבל מימילא אין בשביל מה , זו חברה גסה וגרומה ומחוספסת רק אחדים בודדים רואים על מה אני מדבר כשהם מסתכלים על הציורים ואיתם אני יכול לדבר, מה שאני אומר עכשיו יגדיר את המצב שלי בעולם באביב הבא ואני מדבר לכל הכיוונים