אמא תמיד מחייכת

הבוקר באתי לחנות שוב, חסרים לי צבעים וקנווס בשביל להתחיל סידרה חדשה אבל יש לי כלי עבודה שאיתם אפשר לעשות כמה דברים כמו פלטות דיקט שמשהו חתוך בתוכם כמו גילוף או משהו

אני אוהב להיות בחנות בעצם לא רק בגלל החיבור אלא אולי ביחוד בגלל טואנג’ה והפעילות של נועה והחברה שנכנסים אבל אין לי הרבה עניין עם בנית אתרים או ארגון מסיבות למרות שמסיבה היא עילה לכל משחק עמוק יותר

אני מאמין מהתרשמות שאמריקאים יש להם אפס הבנה בתחומים שהם בשבילי הבית, הרגש או משובה רוחנית ואין בעולמות שלי שום תוכן בשבילם, שהם יכולים להרגיש או להבין

בגלל זה היכולת שלי כאמן מוכפלת פי עשר – בחלל ריק אין לי קהל ולוא לפעוטה במשובתי, כולי נמדד על פי האינטרסים הגלויים והנסתרים שלי, שחייבים להיות לי, וכמו שהם מבינים את עצמם, הכל נופל עלי בזבנגים רצחניים

וידעתי שזה המחיר שאני אצטרך לתת בכדי להתקרב לאדמה, גם לזו שרשומה על שמו של אמריקאי ואז יש לו את הרובה באוטו למקרה שתתקרב לגדר ואם אין לו רובה ביד יש לו בפה, ובאגרופים ובזעם לוהט

כך גם מבחינה חברתית ההתנהגות שלהם אין עליה תשובה, כמו שזה היה בארץ רחוקה אבל פה אין לך אחד או שיש לך אחד או שניים או שלשה שכל מה שיש להם מהאמריקה הזאת שלהם זה רק סבל

סבל והומור שרק מאות שנות סבל יכולים לערבב ולהקציף
אז מזל שהם ישנם

אז אולי העבודה שלי לא ממש מנותקת, אין לי מושג איך זה עובר
אף פעם לא ידעתי ולא ברור לי למה יום בהיר
החלטתי להבין את כל זה, למה
ואיך אפשר להבין משהו בלי להרגיש ומה זה להבין אם לא להרגיש

אז אני כותב שירים כי הם מפלטו של הבכיין

שאוהב את הסינר של אמא
והיא תמיד מחייכת