אתה צריך לחיות ולעשות הרבה

ההמשך קצת יותר רגוע. העברנו את שארית החפצים מסט לסטודיו של נועה וזה בקומפלקס של קוסמו. קוסמו קיבל לנהל את המבנים ההם, יש שבעה אני חושב כל אחד חמישה או שבעה חדרים. נועה השתכנה לאט למרות ההפרעה שהנוכחות שלי מייצרת בגלל שאני גבר והם הומואים הכל תלוי אם תתן להם להתחרמן עליך והם דוקא חביבים אבל לא בא לי עליהם, תחשוב שזה כל מה שיש פה מבחינה חברתית זה רקוב כמו צרפתי אבל בלי שום חן בלי תרבות יחד עם זה הם יותר מקבלי פנים מבחינות מסויימות הם צריכים תמיכה עדיין מרגישים נחותים או ליבראלים – מבחינתי זה נראה אחרת כי ראיתי את המצב הזה בא כשהתחלתי לצאת עם נועה ידעתי שאם היו לי בעיות בסקוואד בפריז אז יהיו לי בהמשך, ואם הייתי לבד אז היו לי ככה וככה בעיות, אז עם נועה יהיו לי פי שלוש בגלל שהקשרים שהיא בונה עם הסביבה נופלים עלי. נכון שלא תמיד אבל אני עם הקטע של הציורים שכל הזמן אני מנסה למצוא פירצה ואו הבחורות המדהימות שיוצא לנו להכיר ואני חושב שעם הרבה לא היה יוצא לי דיבור אילמלא הייתי עם נועה והיא ממשיכה בזה כל הזמן הקטע שלה ממש חברתי ממש פתוח ויש כאלה שמנצלים אותה לרעה בגלל זה אז הנוכחות שלי מאפשרת לה לחמוק מצרות גדולות ביחוד מהסתבכויות עם אנשים, גברים או נשים שהיא מסתבכת  בגלל כסף או עבודה ויש שפשוט משעבדים אותה כי היא נותנת הרבה יותר בגלל שהיא יצירתית מאד אז היא תעצב משהו למישהו ואפילו תעזר בי ותהנה מזה ובסוף יבינו אותה לא נכון – כל זה נאמר בקונטקסט אחר כפרט בנושא שהוא קרוב אלי הרבה יותר והוא שכל הקשרים והיחסים שהיא יוצרת ורוב האנשים שהיא בקשר איתם לא היו מתחברים אלי אם הייתי לבד ובטח לא בהקשר של ציור, כי אם יש לי התנהגות של צייר וכל מה שהולך עם זה, הרי זה נמחק או שלא מורגש בתוך הסביבה החברתית שנועה מעורבת בה, וזה גורם לי נזק כל כך גדול שמהתחלת היחסים שלי איתה היו תלויים בספק . ביום שאמרתי לה בואי איתי לברסלונה באותו היום היינו באיזה פרדס בשרון, אספנו אשכוליות, ואני זוכר שההרגשה שלי היתה כמו של אחד שקיבל שוק חשמלי כל המוח שלי נמס כשהערכתי את הנזק שאני הולך לספוג בגלל הקשר הזה ובמיוחד הדאגה איך לעזאזל אצליח להשתחרר ולבנות עם עצמי חיים שפויים ומתי. הסיפור הזה הוא המסגרת הנפשית שבתוכה קורה גם מה שקורה עכשיו, אמנם היא יודעת לעזור לי יותר והיא עכשיו פתחה לי קשר עם גלריה ועכשיו המוח המחושמל, הוא מקבל איזו אות הרגעה.  כרגע הדברים מתפתחים אחרת ממה שחשבתי אז, אז חשבתי שזה יגמר ואילו עכשיו נראה שבשלב הזה, ואני לא יכול לזנוח את החלום האמיתי, אבל המציאות יש לה מה להגיד, זה מוקדם עדיין וגם שונה מהמצופה,  ה הלחץ לא פחות מטורף ממה שחשבתי אז כשנכנסתי לזה בפרדס ההוא בשרון,אך יש אמצעים ויש דרך אחרת חדשה~ אני הולך לשמור על כל שלב חיוני כתווך, כטבעת בשרשרת החיים העיסקית אם  תווצר איחו, עם הגלריסט היא תמשיך באותו המיקום מבחינת פעילות כי היא נחוצה -מזמן למדתי שמבנה עסקי מורכב מכל המעוניינים ואי אפשר להוציא מישהו שעושה בשבילך משהו בזרימה מסויימת בלי שהסבת נזק לעסק שלך בלי לקרוע את השרשרת. אז אולי אני מסבך את זה אבל בשבילי ואני אומר לכולם שאני לא חייב להיות מעורב בתערוכה ואין לי  תוכנית ברורה איך זה צריך להיות אם היה תערוכה או מכירה ואחרי זה שיעשו עם הציורים מה שהם רוצים, הדבר העיקרי שאני צריך מכל זה עצמאות אישית, סטודיו אם ארצה, לנסוע וכן הלאה וככה הצגתי את זה גם לאנדי הגלריסט והוא נראה לי שהבין הכל, הוא פלאדיאן כבר אמרתי ויש לי קשר מעולה עם היצורים המופלאים האלה רק מה שבמצב הנוכחי אולי הגעתי לצורך לוותר על הציורים, לתת אותם לאחרים שירגישו חופשי למכור ולהציג ואני אוכל באמת לחזור לחופש, כי אם הם באמת רוצים לעזור ואם הם חושבים שהציורים טובים ויש להם קליינטים שימכרו שיציגו אני חייב לסמוך עליהם ולא לפול עליהם אלא לצאת מזה בקרוב עם משהו ביד קודם כל, הוא יבוא לראות אותם וזה יהיה אצל קוסמו ואני חייב לצאת מהתמונה כמה שאפשר כבר הסברתי למה – וזה משלים את התמונה, מה אתה אומר ? לי זה סוגר מעגל ופותח למשהו חדש אולי אפילו קריירה אמיתית. אנדי אמר לי “אתה צריך לחיות ולעשות הרבה” ובמשפט הזה הוא באמס ובסמים סיבב לי את הראש ~ הייתי המום ומאושר , רק צריך להרגע וזה קשה לי כרגע, נקרעתי כהוגן עד כאן

Red Boat

~ : ~