ישורת שמימית דצמבר 21 2010

האקליפס, הליקוי, הישורת של גרמי השמיים עשתה עלי יותר רושם מאי פעם ואני נוכח בהרגשות חדשות כמו שאתמול, וממש, הייתי אחד מאלו שעזרו לייצב את הספירה גאיה מה שקוראים בהרגל כדור הארץ. זהו ביטוי שמקורו בבערות או בזלזול מודרך ~
חוצמזה הכל בסדר פה, היום הוספנו תנור לגראז’ ופאקו שמח וציין שדייב תמיד קר לו ברגליים והוא יושב עם המקלדת הגדולה או הגיטרה עליו כשהם מנגנים- דייב אגב הוא עיור והית לו רעיון בשבילך עוזי אחרי שאהב מאד את הקומפוזיציות והכח במוזיקה שלך.

אני יכול להגיד עכשיו אחרי שנה שהגענו לג’ושוע טרי וזה לקח את השנה השלמה הזאת עד שהגענו לרגיעה וכמו שהטרוף והלחץ מהדרך המייסרת נאספו פרטים פרטים ונערמו ללחץ שעבר מטמורפוזות גדולות בדרך כי כל פעם הייתה הרפיה ואני לא רואה את זה מגיע להפשרה ולרגיעה עכשיו אם לא היינו מרפים כל הדרך ואני זוכר גם את הטמפרטורה התחמה  התבשיח  מעולם לא גלש לגמר. רק לפעמים זה נראה כמו קיר שאין מעבר וכל פעם טסנו ישר לתוך זה כמה שיותר ישר מתוך מחשבה או גישה מטפיזית שזו הדרך הקצרה והיעילה לבצע טרנספורמציה אז היא היו יותר טרנספורמציות מעיכובים והדברים האלה קורים בינינו או ביני לעצמי או עם העולם, ואין מה לספור או למדוד פה מה שאני חושב וזה תמיד שהלחץ מתפרק כשהבן אדם במצב טוב כבר רק אז מותר ללחץ להתבטא וגם עכשיו כשגרמי השמיים היו מכוונים לזרימה חדשה ועם זה שאנחנו כבר במחסה הזה שבועיים רק עכשיו מתחילה או שאני מעיז להרגיש התחלה של רגיעה. עדין יש ערימה שמתגלגלת ונפרעת ככל שהימים עוברים והגשם שנמשך ונמשך כבר שבוע גם כרגע היום יצאתי באוטו והכבישים הרוסים מכוסים בחול צהוב מדברי האספלט מפורר בהרבה מקומות בורות ובוץ וזה עוד נמשך. ואני שומע שבישראל היתה סערה עם גלים 10 מטר ובחרמון ירדו שניים וחצי מטר שלג כל זה עם הליקוי וכל מה שקלטי בעניין הביאו אותי למודעות משותפת עם הגרם השמימי הזה גאיה ואני אוהב אותה ואת השם שלה, אז מתחילה הפשרה במתח שהצטבר הרבה זמן וזה יקח את כל השנה הבאה לפרק ולשנות ולהמס את הטרוף שלא היה טרוף כי לא אפשרנו לו תמיד הייתה איזו התפתחות הרבה פעמים מופלאה וגם בסנטה קרוז עשיתי מלא סרטים וציירתי עם ויל והתאהבתי וזה לא קורה ממש לא כל יום עכשיו עם ההפשרה הזו אני שומע את התכנית של פאקו וליסה ושאר החברה שלהם מהצלם שהוא גם בעל גלריה שיצלם את הציורים ואני שומע מי כנראה ישקיע והמדובר בעניין די גדול שמתפתח איך שהוא מתפתח וזה הזמן שאני מסתכל על הצד שלי בזה, ואני מחפש מה הכי מתאים לי כאן נכון שתמיד או מאז ומתמיד הציור היה הראשון אבל אני מתעקש לשמור על הרעיון שבזה שאני מעכב אותו, אני מזמין אמצעים מסדר גבוה יותר. במשך התקופה הארוכה שהציור נהייה משני וזה היה קריעה כשנאלצתי או בחרתי ככה, אבל באמת נמצאו אמצעים אחרים לביטוי ואחרי 20 שנה של גישה אמביוולנטית התרגלתי ואני מנצל את כפל המשמעות בכל דרך אבל בסך הכל אני רואה את עצמי כאמן קונספטואלי וגם הציור שלי יש בו את הצד הזה יותר משהייתי חושב פעם, ובגלל שאני מציר באיזה 10 סגנונות שמתחלפים ונוספים ואין לי דרך טובה לתרץ דבר כזה חוץ מזה שיש איזה רעיון חדש, האמצעים משתנים כולל כל ציור מבקש סגנון עצמאי וכך הוא מייצג או מדגים או מעביר בדייקנות ובתחום שונה בתכלית. גם הבנתי להפתעתי הגמורה שהמעברים המסיביים שעשיתי למשל מהארץ לפריז או מתל אביב לחיפה ושוב תל אביב, רק דוגמאות בולטות, אבל אני זוכר שבכל מעבר כזה השארתי כמה פיות פעורים בחוסר הבנה ובהתנגדות.  אני יודע שהשינויים ההם היו כל כך חזקים שבין הקהל שלי שם או ם החברים בכל מעבר משהו נקרע. כל פעם שזזתי ממקום זה היה שינוי עמוק ומשמעותי יותר משנראה בעין ורק ככה הייתי מסוגל להתפתח, עם שינוים בין ממדיים. ויש בזה יותר, הרבה יותר. אני יכול להגיד שהמעבר מתל אביב לחיפה היה הכרזה של עצמאות, ולאו דווקא שנהייתי עצמאי במעט,  אבל היה לחץ בין ממדי אני קורא לו, לזוז, ,והלחץ הזה הוא האנרגיה הגבוהה יותר, והוא מפריד מיד ואחר כך ביני לבין אלו שהיו שותפים שלי לדרך בתווך מסוים ואז הייתה איזה תקופה של שינוי שאחריה דווקא ביקשתי לחזור אבל לא היה לאן ולא אפשר. אנשים בקשו את גרסת האישיות שהכירו ואני כבר לא הייתי כזה. אני מספר את זה כרקע להרגשה שהמעברים ההם תמיד קורים ושהיכולת והצורך לקחת שינויים עמוקים הוא בעצם הדבר שאני לומד פה, התעוררות מכדור ארץ שהוא איזה מושג  ידוע מראש לאימא גאיה שהיא האימא שמקשיבה גם למילים שאני כותב עכשיו. הרגשה הפיזית הפשוטה הבסיסית והמלאה במה שבאמת יש פה, גם זה שינוי שקשה להסביר אפילו למי שאני אוהב. וזה מפחיד אותי הקריעות האלה. הם לא נחוצות בסופו של דבר, התזוזות הכרחיות אך קריעות הן קריעות כאלה בגלל שהאפשרות הזו מעולם לא קיבלה התייחסות ושם ותואר ועצמאות היא רק מילה בשירים ושהאנרגיה העצומה שיש בנו מתבקשת להיות נימוסית ותרנית ומובנת, וההבנה הזו חייבת להפוך למדרגה ושלב הכרחי  נוסף בהתבגרות שלנו כילדי גאיה ואזרחי הגלקסיה..