iSlow » Anger

OH SEVAN

ocianico — Thu, 16 Jun 2011 22:58:06 +0000

OH SEVAN,

I speak to you through humbleness and anger for those who think that this out-formation is not REAL. This is indeed REAL and i hope that everyone does heed to what he’s saying. If this site goes down due to lack of support, I and many others would be saddened by the loss. Only a few other brave souls have came to this planet to teach us TRUE HISTORY of the origin of the human race and that were not all from this star system. If you have any DOUBT in your mind, then please do more reading and research before wasting Sevan’s time. I I’m going to spread this message to my email blasts and will also tell my $$$ friends who can help keep this site “ALIVE”. read all

ITS TIME TO SHUT DOWN ALL EARTH NUCLEAR POWER PLANTS !!!

ocianico — Tue, 15 Mar 2011 07:07:20 +0000

המשכים שהנשמה לא יכולה בלעדם

ocianico — Sat, 09 Oct 2010 23:53:25 +0000

שנים על גבי שנים אני נסחב מהחיים לציור ואין לי שום מושג מה זה חיים בכלל, בלי הציור אני תן לי ואני מסתובב בסביבות אנושיות שעושות לי טוב, אני מחפש נופים הרגשות קשרים חדשים אהבות חדשות, בשעה שאם הציור בראש מעייני ואני מדבר על מצב שבו הציור מקבל את הנישה שלו גם בראיה כללית ואני לא מדבר על הגבלה, וגם מבחינת ההשקעה במצב רגע ואנשים נתונים, אם אני לא יכול להעדיף ברגע נתון את המדבר, ואני מדבר על האדמה ועל כל מה שיש , אם אני נסחב בראש ובלב כל כך שאני מאבד את היציבה, אז אין לי יציבה, והמדבר נותן לך מרגוע, אתה לפעמים מרגיש את האדמה כל כך לעומקה, כל כך הרבה רגש מהסוג שלה, שהיא מבטאת שזה גם ביצפר…ואז חוזר על עצמו שוב אותו הסיפור, בראשון שני לקחו אותי שני חברים טובים באמת שני גייז לעיר והם מכירים את אלאי כמו שאנחנו מכירים את תל אביב ועוד יש להם רקע והכרויות בהוליווד והם מספרים לי כל הזמן ואני סופג, וכל הקטע הזה קורה באוטו בדרך לשם ובסיבוב בהוליווד ששם אנחנו אוכלים איזה המבורגר בטייק אוווי ואני רואה שאין להם בעצם תרבות של אנשים שמתעסקים עם ציור, אני לא יכול משום מה לראות אמריקאי שכל החיים שלו כולל המשפחה הכל קורה להם באוטו, הכל..ובין הנסיעה לשם ובחזרה יומיים עוברים עלי באיזה מרכז של קניון ריקני הכל ריקני במידה שרק אמריקאים יכולים לעכל או להרגיש בבית בזה, אחרי הכל זה מפלצתי ובנו את זה מפלצות – אז יומיים אני מחכה להם שיקנו לי משהו כי אני רעב והם יוצאים מאיזה ישיבה אפשהם כל היומיים האלה אתה חושב שהם שם דנים בגורל נשמתך שבעצם כל הזמן הזה לומדת משהו על אלאיי הזאת וגם על האמריקה הזאת בגדול ומה שהם באו בשבילו זה תור של כארבעים אלף אנשים הם מקום שלושים ושתיים ושבעמאות ועכשיו כולם יעמדו בסבלנות בשביל יעוץ עם יועצים מקצועיים בנושא של פיצול או סידור מחדש של הסכם המשכנתא כך שהם לא יאבדו את הבית. מה שהבנק עושה בפורקלוז’ר הוא מעמיד את הבית שלך למכירה ..הקיצור והם מספרים לי ביחוד הכבד והחמוד קובני כזה, הוא אחראי על מצגת המצב שהם החליטו שאני מכיר אותם והם כאלה וכאלה והסיפור שהוא מוכר לי שהוא בעצם בא לעניין הזה מסיבה אחרת לגמרי וזה איזה עניין של השקעה שהוא דווקא עובד בשפע, ואני צריך לאכול את ההמובוגר באוטו וחושב מה לחשוב ווהאמת שאחרי ההיעוץ שנמשך בתור כמו משיכת חבל באורך של מייל עם ארבעים אלף שלא יכולים למשוך אפילו אם היה להם כוח- בקיצור החברים שלקחו אותי עכשיו הם בעצם נשענים על הסבלנות קלת הדעת והלא מרוסנת שלי ואני מוכיח להם באותו הזמן שאני בעצם גם להוט להצליח גם יש לי את הסבלנות לפחות עד הרגע הזה עם כל הציפיות והאכזבות אני מגלה לדאבוני עד כמה אני מסור רגשית לאכזבה ועד כמה היא יכולה לתאר את המצב שלי בעולם, מה גם שבצד השני אני מסוגל להמציא המשכים שהנפש לא יכולה בלעדם וגם זז ברגעים המתאימים עד כמה שהמצב מתארע ועם כל הסחות הדעת, ובקטע הזה אני מודה לי על ליכולת שלי לצעוק, ועל זה אחראית הסבלנות שלי בעצם ואין לך משהו יותר יציב ממישהו שבונה אסטרגיות – מה שביננו שאני מסתכל על מה שקורה בעולם אני יכול וזה קורה לי שאני רואה איך המצב נפתח ושוב ושוב כל פעם בצורה אחרת ומדהימה, וזה קורה אולי ליד הדברים החרא, זה וזה שניהם קורים, השאלה היא איך ההפרעה זזה ולמה אני מוכן בעצם מהצד השני שלה

הסיפור של הנסיעה הזאת יכול לקחת עוד, אבל שום גלריה לא היתה בסביבה ההיא, ואני מספר לך את זה עצבני אחרי שהם נתנו לי להבין שבעצם יש אזור גלריות לא רחוק והיה קר ונסחבתי זתומרת ברגליים הלכתי ואחרי זה התחלתי עם מנוחות כי זה נמשך איזה ארבע שעות ובקיצור כל עיכוב נראה לי נורא כאילו אני מוכן באמת וכאילו חשבתי על זה מספיק ואני בכלל לא בטוח, המילים אני אומר לך הם לא סוף פסוק.

A new iSlow

ocianico — Thu, 08 Apr 2010 00:40:42 +0000

sitting here. i mean me is sitting here . and it can become pretty messy for the common paranoid to align with who exactly you are or how to approach oneself and so on.

But luckily i am writing to you, so let drop the semantic barriers and go straight to Slow.

Slow in the Afternoon is obviously easier than in the mornings. Perhaps the reason this URL includes Morning is because of that.

So, how is it harder to slow in the morning (?) perhaps because there is such length to cross until the evening or because we have invented so many deeds and doods to make my days sweat.

Or are you an evening & night person like me (?) if so, you can perhaps relate to my iSlows.

Recently i have been encountered with a massive resistance to any activity whatsoever. The reason i think is that we always think its ‘me’ who has to or didn’t do this or that.

But in my eyes we are approaching a level of awareness where only co-creations matter and only doing things with more than one person can materialize.

Thats why i think people around me and me included sometime when i am looking for something for ‘me’ to do – nothing comes to view. Nothing !

Now it is becoming clear why slowing comes to a full halt and why keeping to oneself doing by himself or about oneself is absolute nonsense

Capitola Mi Amor, Yosyama Saldemar 2007

A State of Say

ocianico — Sat, 30 Jan 2010 10:30:28 +0000

and in the end of this useless quieting for the roar of madness reappeared.

and it is ( or is it ) me asking again and the same question again.
so, who is the one that asks? and what was my answer, then
and why one answer is not enough…

or a State of Ask ” is this MY question ”
and why should others ask it too ?
and what is the question if not asking for ability…

then, why not avoid the need to state one ability; just like disowning but more subtle. Like not knowing the answer is the answer for this reoccurring question.

Namaste,

With reference, Take one mistake off

ocianico — Mon, 19 Oct 2009 03:52:57 +0000

With reference, like this hat reminds me of you

Take it the long way; say, you were sitting by that river and you had that amazing experience – and then you, or somebody, or something happened right next to it, perhaps you heard a word or heard a sceam and for reasons of reference you are now identifying, remembering and evaluating the first using the second. How have we connected the two together…

That may suggest, you set by the river and something happened but you don’t remember what happened thereby the river very well, instead, you remember the second.

Nothing in Particular, just taking it off my shoulders..